Daf 28a
וְאֵימָא: מַה לְּהַלָּן קְרָשִׁים, אַף כָּאן קְרָשִׁים! אָמַר קְרָא ''וְעָשִׂיתָ קְרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן''. מִשְׁכָּן קָרוּי מִשְׁכָּן, וְאֵין קְרָשִׁים קְרוּיִין מִשְׁכָּן. אֶלָּא מֵעַתָּה, ''וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל'' — הָכִי נָמֵי מִכְסֶה לָא אִיקְּרִי ''אֹהֶל''. אֶלָּא הָא דְּבָעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מַהוּ שֶׁיִּטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת. הַשְׁתָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה לָא מִטַּמֵּא, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִיבַּעְיָא?! — שָׁאנֵי הָתָם דַּהֲדַר אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, דִּכְתִיב: ''וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו''. מַקִּישׁ עֶלְיוֹן לְתַחְתּוֹן — מַה תַּחְתּוֹן קָרוּי ''אֹהֶל'', אַף עֶלְיוֹן קָרוּי ''אֹהֶל''.
Rachi (non traduit)
מה תחתון. עשתי עשרה יריעות עזים לאהל על המשכן דמשכן היינו עשר יריעות המחוברות בקרסי זהב מלמעלה מהן אהל יריעות עזים ולמעלה מהן מכסה העורות:
השתא עור בהמה טהורה. כגון אילים מאדמים:
הכי נמי. דמכסה עורות לאו אהל ולענין טומאה נמי לא מקבל:
משכן קרוי משכן. כגון עשר יריעות שש משזר ומשכן איקרי אהל דכתיב (שמות לט) את משכן אהל מועד:
אף כאן קרשים. ואימא דעץ נמי איקרי אהל:
Tossefoth (non traduit)
ואין קרשים קרוים משכן. וקשה לרי הא כתיב יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסותו ואמר לקמן בהזורק (שבת דף צח:) לכסות אמה של קרשים ואיכא למ''ד אמה של אדנים אלמא דקרשים איקרי משכן ויש לומר דצדי המשכן איקרי ולא משכן:
אי מה להלן קרשים כו'. פירש בקונטרס דאף עץ יהא קרוי אהל וקשה לריב''א דהא דפנות אין קרויות אהל אלא המכס' שמלמעלה הוא קרוי אהל ומפ' דה''ק אי מה להלן קרשים בהדי פשתן אף כאן בטומאת אהל קרשים בהדי פשתן ואע''ג דאהל אהל ריבה לענין דלא בעינן שזורים ולכפול ששה וכן לענין דלא בעינן צמר ופשתים יחד כי התם אלא אפילו פשתים ולא צמר מ''מ פריך דליהוי קרשים בהדי פשתים דסתם אהל קרוי עם הכיסוי ועם הדפנות:
אֶלָּא אָמַר רָבָא מִבַּרְנִישׁ:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי: אִיכָּא לְמִיפְרַךְ — מַה לְּהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן טְמֵאִין בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת, תֹּאמַר בְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בִּכְזַיִת.
אֶלָּא גָּמַר מִשְּׁרָצִים: דְּתַנְיָא: ''עוֹר'' — אֵין לִי אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ''אוֹ עוֹר''. וְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לִשְׁרָצִים שֶׁכֵּן מְטַמְּאִין בְּכַעֲדָשָׁה. נְגָעִים יוֹכִיחוּ. וְחָזַר הַדִּין, לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן — שֶׁעוֹר טָמֵא בָּהֶן, וְעָשָׂה עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כְּעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. אַף אֲנִי אָבִיא אֹהֶל הַמֵּת שֶׁעוֹר טָמֵא בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה בּוֹ עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה כְּעוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה.
Rachi (non traduit)
אף אני אביא אהל המת שעור טמא בו. כדאמר לעיל מקיש עליון לתחתון דקרוי אהל:
שרצים מטמאין בכעדשה ומת בכזית ונגעים בכגריס והוא פחות מכזית:
Tossefoth (non traduit)
מה לשרצים. וליכא למיפרך שיטמא מת בכעדשה מק''ו דהא כל שיעורים הם הלכה למשה מסיני וקשה לר''י ונילף מת משרצים בגזירה שוה דבגד ועור כדאמר לקמן בפרק במה אשה (ג''ז שם) ואומר ר''י משום דג''ש דאהל אהל ממשכן סתרה לה לכך איצטריך ריבוי ועוד י''ל דג''ש לא איירי בטומאת אהל [המת] עצמו המחובר:
אלא גמר משרצים דתניא עור אין לי אלא עור של בהמה טהורה. וא''ת מנלן דאיירי קרא בעור בהמה טהורה ויש לומר כמו בנגעים דהכא כתיב שק וה''א מה שק מין בהמה דקה ונאכל כדמוכח בת''כ ולקמן דשק הוי דבר הבא מן העזים אף עור מין בהמה דקה ונאכל אע''ג דבת''כ מרבה אף שק הבא מחזיר שהוא דבר טמא אפ''ה הוה אמינא דלא הוקשה עור אלא למשמעות דשק דהיינו של עזים ולא הוקש למאי דמרבי בשק לכך איצטריך ריבוי. הרב פורת:

רָבָא אָמַר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה דְּמִטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת מֵהָכָא, דְּתַנְיָא: ''עוֹר'' ''אוֹ בְעוֹר'' — רִיבָּה עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְשֶׁלָּקָה בְּיַד כֹּהֵן, קָצַץ מִכּוּלָּן וְעָשָׂה אַחַת מֵהֶן, מִנַּיִן? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר''. וְאִיכָּא לְמִיפְרַךְ, מָה לִנְגָעִים שֶׁכֵּן שְׁתִי וָעֵרֶב טָמֵא בָּהֶן.
Rachi (non traduit)
קצץ מכולן. מכל האמורים בפסוק וחיברן יחד:
ושלקה ביד כהן. משהראהו ביד כהן נעשה נגע ומתחלה לא היה נגע:
עור או בעור. גבי נגעים כתיב או בעור והוה מצי למכתב או עור:
Tossefoth (non traduit)
ריבה עור בהמה טמאה. פירש רבינו שמואל דלהכי איצטריך לרבויי עור בהמה טמאה כדקתני בת''כ (פ' תזריע) צמר אין לי אלא מין בהמה דקה ונאכל כו' דומיא דצמר שהוא דוקא של כבשים מנין לרבות עור בהמה דקה ואין נאכלת בהמה גסה נאכלת ואין נאכלת עד שתהא מרבה עורות שרצים תלמוד לומר בעור בעור ונראה דהא דנקט בהמה גסה נאכלת אגב אחריני נקט דאיהי לא בעיא קרא דהא בשמעתין ילפינן לענין טומאת אהל כל מין טהורה מאילים:
ושלקה ביד כהן. מפרש נמי רבינו שמואל דאיצטריך לרבויי משום דכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו' והראה אל הכהן דמשמע דאם לא היתה בו נגע קודם שהראהו לכהן טהור:
שכן שתי וערב טמא בהן. מה שאין כן במת כדנפקא לן בפרק במה אשה (לקמן שבת דף סד.):
מֵתִיב רַבִּי אַבָּא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מִכְסָאוֹת הָיוּ, אֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְאֶחָד שֶׁל עוֹרוֹת תְּחָשִׁים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִכְסֶה אֶחָד הָיָה, וְדוֹמֶה כְּמִין תְּלָא אִילָן. וְהָא תְּלָא אִילָן טָמֵא הוּא! הָכִי קָאָמַר: כְּמִין תְּלָא אִילָן הוּא, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גְּווֹנִין הַרְבֵּה, וְלֹא תְּלָא אִילָן. דְּאִילּוּ הָתָם טָמֵא, וְהָכָא טָהוֹר. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּמְתַרְגְּמִינַן ''סָסְגּוֹנָא'', שֶׁשָּׂשׂ בִּגְווֹנִין הַרְבֵּה.
Rachi (non traduit)
ששש. ששמח ביופיו בגוונין:
אי הכי. סייעתא היא:
תלא אילן. חיה טמאה היא ומנומרת בגוונין:
מכסה אחד היה. חציו של אילים וחציו של תחשים ולמעלה דקרא אתרוייהו כתיב דבין אילים בין תחשים היה מכסה אחד מלמעלה לאהל יריעות העזים:
גּוּפָא. בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מַהוּ שֶׁיִּטַּמֵּא טוּמְאַת אֹהָלִין. מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ — טָמֵא הָיָה אוֹ טָהוֹר הָיָה? אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ, תְּנֵינָא: לֹא הוּכְשְׁרוּ לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד!
Rachi (non traduit)
מאי קמיבעי ליה. הא ממשכן גמר לה ר' (אליעזר) לעיל בריש שמעתין והתם טהורה היא דהוי למלאכת משכן:
מִמִּשְׁכָּן. כְּתִיב הָכָא: ''זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל'', וּכְתִיב הָתָם: ''וַיִּפְרוֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן''. מַה לְּהַלָּן שֶׁל פִּשְׁתָּן קָרוּי ''אֹהֶל'' — אַף כָּאן שֶׁל פִּשְׁתָּן קָרוּי ''אֹהֶל''. אִי מַה לְּהַלָּן שְׁזוּרִין וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה, אַף כָּאן שְׁזוּרִין וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה? — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אֹהֶל'' ''אֹהֶל'' רִיבָּה. אִי ''אֹהֶל'' ''אֹהֶל'' רִיבָּה, אֲפִילּוּ כָּל מִילֵּי נָמֵי! אִם כֵּן גְּזֵירָה שָׁוָה מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?!
Rachi (non traduit)
וחוטן כפול ששה. כדאמרינן בפ' בא לו דסדר יומא (דף עא:) דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה ואי קשיא כיון דיליף ממשכן כלים ואדם שתחת גג הבית וכל שאר אהלים דלא דמו למשכן מנלן דמטמו בספרי תניא מנין לעשות שאר המאהילים כאהל אמרת מה מצורע הקל עשה בו כל המאהיל כו':
שזורין. דטור''ש בלע''ז דכתיב משזר:
גמ' ממשכן. דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר:
Tossefoth (non traduit)
אם כן ג''ש מאי אהני ליה. והא דאמר כל פותח טפח מביא את הטומאה היינו מק''ו ממצורע כדיליף בספרי וכדפיר' בקונטרס וא''ת והיכי יליף נימא דיו כמצורע שלא יטמא אלא טומאת ערב ודווקא בעומד או ביושב ולא עובר כדתניא במסכת נגעים ומייתי לה ובפ''ק דקדושין (ד' לג:) טמא יושב תחת האילן וטהור עובר טמא כו' וי''ל דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא מק''ו דמצורע דלית לן למילף אהל אהל ממשכן לענין למעט הבאת טומאה בשאר אהלים דלאו פשתן ולא ילפינן ממשכן אלא לטומאת עצמו אפילו מחובר דדוקא פשתן ולא שאר יוצא מן העץ ולענין אהל שאינו עשוי בידי אדם לרבי יהודה בפ''ב דסוכה (דף כא. ושם) דלא מצינן למילף ממצורע ולא אשכחן ביה קרא לא למעט ולא לרבות אהל שאינו עשוי בידי אדם:

ויפרוש את האהל וגו'. תימה לר''י מנא ליה דהאי אהל היינו שש משזר אימא היינו יריעות עזים דאשכחנא בהדיא דאיקרי אהל כדכתיב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן וכן משמע פשטיה דקרא ויפרוש את האהל דהיינו יריעות עזים על המשכן דהיינו שש משזר כדכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ויש לומר דדייק משום דקרא כתיב בהקמת המשכן וחשיב לעיל בסדר הקמתן דמתחלה נתן אדנים ואחר כך הקרשים וכתיב אחר הקרשים ויפרוש את האהל משמע היינו יריעות התחתונות שהם שש משזר דהם תחלת הפרשה ותימה דאמאי לא יליף מהא דמשכן היינו יריעות שש משזר כדכתיב ואת המשכן תעשה וגו' ומשכן איקרי אהל דכתיב את משכן אהל מועד ושמא אהאי קרא סמיך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source